<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרט"ו</h1>
<h2>דף יח.</h2>
וההיא דלא יחפור דמשרה וירק הכי פי' דמותיב מיניה לרבא דאמר אסור לסמוך בצד המצר ת"ש מרחיק את המשרה מן הירק הא ליכא ירק סומך. ומשני כי ליכא ירק נמי לא סמיך אי הכי אימ' סיפא ר' יוסי מתיר וכו' ואי לא סמיך היכי משכחת לה אמר רב פפא בלוקח. שניהן לקחו מאיש אחד זה לקח חרדל וזה לקח דבורים (והלוקח) [ובלוקח] יחידי או חרדל או דבורים לא מצי לאוקומה דהא ר' יוסי כי הדדי משוי להו דתרוייהו מזקי אהדדי ופריך אי בלוקח כי איכא ירק אמאי מרחיק משרה והוא בלוקח תרוייהו מוקמינן ואם כן מאי אולמיה דהאי ממשרה ועוד מאי טעמא דר' יוסי בחרדל אפי' משרה וירק נמי דכיון דבעל המשרה לוקח ובעל הירק לוקח אמאי מודה להו לרבנן במשרה וירק. ולפי פי' רבי' שלמה דמפרש בלוקח חד מינייהו שלאחר שעשה זרע חרדל או משרה מכר מקצת שדהו לאחר ואותו אחר עשה בו ירק והעמיד דבורים ומשום הכי פריך אמאי ירחיק הא בהיתר סמך. לפי פי' זה קשיא טובא לר' יוסי דאמר דבורים מזקי אחרדל דאטו משום דתרוייהו מזקי לאהדדי אישתרו אם כן איתגורי איתגור במאי דמזקי אהדדי דאם מוכר לו זה מקצת שדהו והוא סמך לא אצל בור ולא בהיתר סמך דלא מכר לו אלא הקרקע ולא שיסמוך. ועוד (דאם) דאיפכא הוה לשנויי ולא תיקשי מידי מדרבנן אלא מדר' יוסי גרידא כגון בלוקח שהיה למוכר ירק או דבורים דבהיתר סמך והילכך ירחיק לוקח משרה דאכתי ליתנהו בשעת מכירה ולא לקחן. אלא פיר' כדפרישי'. דמדר' יוסי שמעינן בין בעל חרדל ובין בעל דבורים שניהם בהיתר סמוך. והילכך פריך כי איכא ירק אמאי מרחיק משרה והא בעל משרה בהיתר נמי סמיך.
